שיר בבוקר בבוקר - Shlomo Artzi

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.

וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.

הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,

הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,

ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,

להוד אלף שנים מפכות במסתרים,

אלף שנים צעירות לפניו

כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ורואה כי חזר האביב

והוריק שוב אילן מן השלכת.

פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.

Improvvisamente un uomo si alzò al mattino

e sente che è con e comincia a camminare,

E a tutti quelli che incontra sulla sua strada, saluta.

Il grano si alza davanti alla sua faccia dalle crepe del marciapiede.

e fragranze alla sua testa dagli alberi di azadrach.

La rugiada è spruzzata e le montagne, molteplicità di corna,

Daranno alla luce una tenda da sole per le sue spose.

Improvvisamente un uomo si alzò al mattino

e sente che è con e comincia a camminare,

E a tutti quelli che incontra sulla sua strada, saluta.

E ride l'eroismo di generazioni di montagna,

E le guerre epiche si inchinano,

Per mille anni di difficoltà in segreto,

Mille giovani anni prima di lui

Come una fazione fredda, come pastori, come un ramo.

Improvvisamente un uomo si alzò al mattino

e sente che è con e comincia a camminare,

e vede che è tornata la primavera

E Ilan ha strappato di nuovo dalla caduta.

Improvvisamente un uomo si alzò al mattino

e sente che è con e comincia a camminare,

E a tutti quelli che incontra sulla sua strada, saluta.